דלגו לתוכן הראשי

קאס סונשטיין מנקה את גושי הבוץ מגלגלי העירייה

בזמן שהממשל האמריקני משקיע תקציבים עצומים בנושאים של תשתיות ואקלים, נערכים דיונים רבים על האופן שבו ההתנהלות העירונית הפכה ליותר מדי נוקשה, ביורוקרטית וממוקדת תהליכים מכדי לטפל ביעילות באתגרי השעה הדוחקים.

קאס סונשטיין ממקד את הבעיה בצורת התקשורת ובאינטראקציות השוטפות של ערים ורשויות מקומיות עם תושביהן. בספרו משנת 2022 הוא משתמש במונח "גושי בוץ" כדי לתאר את המכשולים הרבים שרשויות מקומיות מציבות בפני התושבים בתהליכי קבלת שירותים עירוניים שהם זקוקים וזכאים להם, מה שגורם לתושבים רבים פשוט לוותר על השירותים הללו. לטענתו, צמצום גושי הבוץ במערכת חוסך לאנשים זמן, מביא לצמיחה כלכלית, ומעניק לאדם את הכבוד הראוי לו.

סונשטיין מוּכּר היטב למי שעוסק בחדשנות ערים. בספרו "Nudge", שיצא לאור בשנת 2008 ונכתב יחד עם ריצ'רד ת'יילר, הם מתארים כיצד אפשר להשתמש במדעי ההתנהגות כדי לעודד אנשים לעשות בחירות טובות יותר בחיים שלהם. בהשראת הספר כמה ערים בעולם יצרו צוותי הכוונה שיובילו את המאמץ בנושא.

סונשטיין הוא המייסד והמנהל של התוכנית לכלכלה התנהגותית ומדיניות ציבורית בבית הספר למשפטים בהרווארד, והיה מנהל תחום מידע ורגולציה בבית הלבן בתקופתו של הנשיא אובמה. שוחחנו איתו על כמה דברים שמנהיגי ערים צריכים לדעת כדי להילחם בגושי ברמה העירונית.

גושי הבוץ מתבטאים בצורות שונות ונמצאים בכל רשות ממשלתית

לא פעם גושי הבוץ נוצרים דווקא מכוונות טובות, כגון ניסיון למנוע הונאות ומעשי מרמה. אולם בפועל הם גורמים לעומס אדמיניסטרטיבי או ביורוקרטי שמונע מאנשים לקבל שירותים חיוניים שהם זכאים להם כדי לשפר את איכות חייהם.

כדי להבהיר את הנקודה סונשטיין מביא כמה דוגמאות מוכרות. "דוגמה ראשונה: כשאתה צריך לחכות כמה חודשים כדי לקבל מהעירייה אישור שאתה זקוק לו מאוד כרגע. דוגמה נוספת: כשאת מתבקשת להגיע לריאיון אישי אבל בבית יש שלושה ילדים וזה מסובך למצוא להם סידור. דוגמה שלישית: כשצריך למלא טופס של 20 עמודים בשביל בקשה פשוטה, ואנשים מתקשים למלא אותו ופשוט מוותרים". לדבריו יש מקרים שבהם

אנשים שסובלים מדיכאון או חרדה חווים החמרה במצבם בגלל "גושי הבוץ" בעירייה, וזה ממש חבל כי הדברים האלה פתירים עם קצת רצון טוב ומחשבה.

בספרו מציג סונשטיין תהליכי ייעול שנערכו במהירות בתקופת הקורונה כדוגמה לצורה שבה רשויות ממשלתיות מסוגלות להסיר חסמים ולהעלים את גושי הבוץ. בתקופת הקורונה, כמעט בן לילה, רשויות אפשרו גישה מהירה למוצרי מזון, יצרו מנגנון תמיכה בהכנסה, והעניקו שירותי בריאות טלפוניים ושירותים נוספים לתושבים, והכול תוך כדי הסרת גושי הבוץ באופן מאולתר.

אפשר להיפטר מגושי הבוץ במגוון דרכים

שאלנו את סונשטיין מה רשויות מקומיות יכולות לעשות כדי לקדם את הסרת גושי הבוץ, והוא סימן כמה משימות מיידיות: "ראשית, להשתמש בטופס דיגיטלי ולא בניירת. שנית, לערוך ראיונות מרחוק ולא להטריח אנשים להגיע באופן פיזי לראיונות ופגישות. שלישית, לבקש דיווח שנתי ולא דיווח רבעוני. רביעית, לדרוש חידוש רישיון או אשרה כל 580 ימים ולא כל 120 יום. חמישית, בהגשת בקשה להצטרף לתוכנית עירונית לבקש מאנשים לענות על שלוש שאלות ולא על 40 שאלות. שישית, בכניסות הבאות אין צורך לבקש לענות שוב על שלוש השאלות אלא להסתמך על רישום אוטומטי. שביעית, לבקש למלא טפסים מראש – כך כשתושב הולך לחדש את הרישיון שלו לכלב (לדוגמה), המערכת כבר יודעת את כל הפרטים הרלוונטיים".

סונשטיין סבור שכאשר רשויות מקומיות מוסיפות דרישות חדשות לתושבים לשם קבלת שירותים או הטבות, הן צריכות לבדוק במקביל אילו דרישות כבר לא הכרחיות ואפשר להסיר אותן. "נכון שאנחנו לא מעוניינים שאנשים יקבלו הטבות שהם לא זכאים להן, אבל בד בבד יש לנו אינטרס שמי שזכאי לשירות או להטבה כלשהם – יקבל אותם בצורה מהירה ויעילה". אחת הדוגמאות שהוא מביא בספרו התרחשה במערב סקרמנטו בקליפורניה, שם החליטו לקבל את כל בוגרי התיכון המקומי למכללה הקהילתית ולהציע להם מלגה של 200 דולר – מה שהפך את תהליך המעבר מתיכון לקולג' לפשוט ומהיר ביותר.

דיגיטציה היא כלי עוצמי, אך לא תרופת פלא

אין עוררין על כך ששירות דיגיטלי יכול לייעל כל תהליך מינהלי, אומר סונשטיין, אבל חשוב להבין שטכנולוגיה מתקדמת צריכה להיות רק אספקט אחד מתוך אסטרטגיה רחבה יותר. לדבריו, דווקא שירותים דיגיטליים לא מתאימים יכולים להוסיף גושי בוץ למערכת. "יש מקרים שבהם שירותים לתושב שעברו דיגיטציה יוציאו אותך מדעתך אם שכחת את שם המשפחה הקודם של סבתא שלך, והמערכת פשוט לא תיתן לך להמשיך בתהליך".

סונשטיין אומר שאפשר ליפול במלכודות המוכרות מהעולם הלא דיגיטלי גם בעולם הדיגיטלי. "אחת הדרכים היעילות לטיפול בחסמים היא להבטיח שכל מדיניות מוניציפלית חדשה תכלול צעדים שמיועדים לפשט את התהליכים הבסיסיים. עוד חשוב לוודא ששינוי בתהליך מגיע יחד עם שינוי מתאים במשאבים. לדוגמה, אם רשות מסוימת מחליטה שתושבים כבר לא חייבים להגיע פיזית למשרדי העירייה כדי לקבל רישיון, היא צריכה לוודא שברשותה מספיק כוח אדם לספק את הרישיון בדרכים אחרות, ושלא ייקח שבועות או חודשים עד שהרישיון יימסר לתושבת או לתושב.

הפחתת גושי הבוץ – בראש סדר העדיפויות

"מנהיגי ערים צריכים לשים בראש סדר העדיפויות שלהם את הסרת החסמים שעלולים לעכב את תוכניות הייעול העירוניות", אומר סונשטיין. "דבר אחד שאפשר להתחיל בו באופן מיידי הוא ביצוע "ביקורות גושי בוץ" קבועות במטרה לבחון עד כמה גושי הבוץ מפריעים לתושבים לקבל שירות יעיל ולנסות להעריך אם החסמים הללו מוגזמים ואפשר לנטרל אותם.

עוד מציע סונשטיין לאמץ את הפורמט של "צוותי הַכְוונה" באופן ייעודי לשם הפחתת גושי הבוץ בשירות המוניציפלי. "הנהגת העיר צריכה לבקש מצוות ההכוונה להציג לה בתוך חודש שלוש יוזמות חדשות בעלות פוטנציאל משמעותי לשיפור חיי התושבים בתוך שנה". סונשטיין משוכנע שהתושבים ישימו לב למהלך כזה ויֵדעו להעריך אותו. "עצם הרעיון שהרשות המקומית עושה מאמץ מתמשך להפחית את העומס המינהלי ירגש את התושבים", הוא אומר, "מפני שצורת החשיבה הזאת חדשנית ופורצת דרך, והתושבים שמורגלים להיאבק ברשות כדי לקבל שירות אינם מורגלים בדפוס "כזה".

לקבלת מקרה הבוחן המלא, ניתן לפנות למרכז

בזמן שהממשל האמריקני משקיע תקציבים עצומים בנושאים של תשתיות ואקלים, נערכים דיונים רבים על האופן שבו ההתנהלות העירונית הפכה ליותר מדי נוקשה, ביורוקרטית וממוקדת תהליכים מכדי לטפל ביעילות באתגרי השעה הדוחקים.

קאס סונשטיין ממקד את הבעיה בצורת התקשורת ובאינטראקציות השוטפות של ערים ורשויות מקומיות עם תושביהן. בספרו משנת 2022 הוא משתמש במונח "גושי בוץ" כדי לתאר את המכשולים הרבים שרשויות מקומיות מציבות בפני התושבים בתהליכי קבלת שירותים עירוניים שהם זקוקים וזכאים להם, מה שגורם לתושבים רבים פשוט לוותר על השירותים הללו. לטענתו, צמצום גושי הבוץ במערכת חוסך לאנשים זמן, מביא לצמיחה כלכלית, ומעניק לאדם את הכבוד הראוי לו.

סונשטיין מוּכּר היטב למי שעוסק בחדשנות ערים. בספרו "Nudge", שיצא לאור בשנת 2008 ונכתב יחד עם ריצ'רד ת'יילר, הם מתארים כיצד אפשר להשתמש במדעי ההתנהגות כדי לעודד אנשים לעשות בחירות טובות יותר בחיים שלהם. בהשראת הספר כמה ערים בעולם יצרו צוותי הכוונה שיובילו את המאמץ בנושא.

סונשטיין הוא המייסד והמנהל של התוכנית לכלכלה התנהגותית ומדיניות ציבורית בבית הספר למשפטים בהרווארד, והיה מנהל תחום מידע ורגולציה בבית הלבן בתקופתו של הנשיא אובמה. שוחחנו איתו על כמה דברים שמנהיגי ערים צריכים לדעת כדי להילחם בגושי ברמה העירונית.

גושי הבוץ מתבטאים בצורות שונות ונמצאים בכל רשות ממשלתית

לא פעם גושי הבוץ נוצרים דווקא מכוונות טובות, כגון ניסיון למנוע הונאות ומעשי מרמה. אולם בפועל הם גורמים לעומס אדמיניסטרטיבי או ביורוקרטי שמונע מאנשים לקבל שירותים חיוניים שהם זכאים להם כדי לשפר את איכות חייהם.

כדי להבהיר את הנקודה סונשטיין מביא כמה דוגמאות מוכרות. "דוגמה ראשונה: כשאתה צריך לחכות כמה חודשים כדי לקבל מהעירייה אישור שאתה זקוק לו מאוד כרגע. דוגמה נוספת: כשאת מתבקשת להגיע לריאיון אישי אבל בבית יש שלושה ילדים וזה מסובך למצוא להם סידור. דוגמה שלישית: כשצריך למלא טופס של 20 עמודים בשביל בקשה פשוטה, ואנשים מתקשים למלא אותו ופשוט מוותרים". לדבריו יש מקרים שבהם

אנשים שסובלים מדיכאון או חרדה חווים החמרה במצבם בגלל "גושי הבוץ" בעירייה, וזה ממש חבל כי הדברים האלה פתירים עם קצת רצון טוב ומחשבה.

בספרו מציג סונשטיין תהליכי ייעול שנערכו במהירות בתקופת הקורונה כדוגמה לצורה שבה רשויות ממשלתיות מסוגלות להסיר חסמים ולהעלים את גושי הבוץ. בתקופת הקורונה, כמעט בן לילה, רשויות אפשרו גישה מהירה למוצרי מזון, יצרו מנגנון תמיכה בהכנסה, והעניקו שירותי בריאות טלפוניים ושירותים נוספים לתושבים, והכול תוך כדי הסרת גושי הבוץ באופן מאולתר.

אפשר להיפטר מגושי הבוץ במגוון דרכים

שאלנו את סונשטיין מה רשויות מקומיות יכולות לעשות כדי לקדם את הסרת גושי הבוץ, והוא סימן כמה משימות מיידיות: "ראשית, להשתמש בטופס דיגיטלי ולא בניירת. שנית, לערוך ראיונות מרחוק ולא להטריח אנשים להגיע באופן פיזי לראיונות ופגישות. שלישית, לבקש דיווח שנתי ולא דיווח רבעוני. רביעית, לדרוש חידוש רישיון או אשרה כל 580 ימים ולא כל 120 יום. חמישית, בהגשת בקשה להצטרף לתוכנית עירונית לבקש מאנשים לענות על שלוש שאלות ולא על 40 שאלות. שישית, בכניסות הבאות אין צורך לבקש לענות שוב על שלוש השאלות אלא להסתמך על רישום אוטומטי. שביעית, לבקש למלא טפסים מראש – כך כשתושב הולך לחדש את הרישיון שלו לכלב (לדוגמה), המערכת כבר יודעת את כל הפרטים הרלוונטיים".

סונשטיין סבור שכאשר רשויות מקומיות מוסיפות דרישות חדשות לתושבים לשם קבלת שירותים או הטבות, הן צריכות לבדוק במקביל אילו דרישות כבר לא הכרחיות ואפשר להסיר אותן. "נכון שאנחנו לא מעוניינים שאנשים יקבלו הטבות שהם לא זכאים להן, אבל בד בבד יש לנו אינטרס שמי שזכאי לשירות או להטבה כלשהם – יקבל אותם בצורה מהירה ויעילה". אחת הדוגמאות שהוא מביא בספרו התרחשה במערב סקרמנטו בקליפורניה, שם החליטו לקבל את כל בוגרי התיכון המקומי למכללה הקהילתית ולהציע להם מלגה של 200 דולר – מה שהפך את תהליך המעבר מתיכון לקולג' לפשוט ומהיר ביותר.

דיגיטציה היא כלי עוצמי, אך לא תרופת פלא

אין עוררין על כך ששירות דיגיטלי יכול לייעל כל תהליך מינהלי, אומר סונשטיין, אבל חשוב להבין שטכנולוגיה מתקדמת צריכה להיות רק אספקט אחד מתוך אסטרטגיה רחבה יותר. לדבריו, דווקא שירותים דיגיטליים לא מתאימים יכולים להוסיף גושי בוץ למערכת. "יש מקרים שבהם שירותים לתושב שעברו דיגיטציה יוציאו אותך מדעתך אם שכחת את שם המשפחה הקודם של סבתא שלך, והמערכת פשוט לא תיתן לך להמשיך בתהליך".

סונשטיין אומר שאפשר ליפול במלכודות המוכרות מהעולם הלא דיגיטלי גם בעולם הדיגיטלי. "אחת הדרכים היעילות לטיפול בחסמים היא להבטיח שכל מדיניות מוניציפלית חדשה תכלול צעדים שמיועדים לפשט את התהליכים הבסיסיים. עוד חשוב לוודא ששינוי בתהליך מגיע יחד עם שינוי מתאים במשאבים. לדוגמה, אם רשות מסוימת מחליטה שתושבים כבר לא חייבים להגיע פיזית למשרדי העירייה כדי לקבל רישיון, היא צריכה לוודא שברשותה מספיק כוח אדם לספק את הרישיון בדרכים אחרות, ושלא ייקח שבועות או חודשים עד שהרישיון יימסר לתושבת או לתושב.

הפחתת גושי הבוץ – בראש סדר העדיפויות

"מנהיגי ערים צריכים לשים בראש סדר העדיפויות שלהם את הסרת החסמים שעלולים לעכב את תוכניות הייעול העירוניות", אומר סונשטיין. "דבר אחד שאפשר להתחיל בו באופן מיידי הוא ביצוע "ביקורות גושי בוץ" קבועות במטרה לבחון עד כמה גושי הבוץ מפריעים לתושבים לקבל שירות יעיל ולנסות להעריך אם החסמים הללו מוגזמים ואפשר לנטרל אותם.

עוד מציע סונשטיין לאמץ את הפורמט של "צוותי הַכְוונה" באופן ייעודי לשם הפחתת גושי הבוץ בשירות המוניציפלי. "הנהגת העיר צריכה לבקש מצוות ההכוונה להציג לה בתוך חודש שלוש יוזמות חדשות בעלות פוטנציאל משמעותי לשיפור חיי התושבים בתוך שנה". סונשטיין משוכנע שהתושבים ישימו לב למהלך כזה ויֵדעו להעריך אותו. "עצם הרעיון שהרשות המקומית עושה מאמץ מתמשך להפחית את העומס המינהלי ירגש את התושבים", הוא אומר, "מפני שצורת החשיבה הזאת חדשנית ופורצת דרך, והתושבים שמורגלים להיאבק ברשות כדי לקבל שירות אינם מורגלים בדפוס "כזה".