דלגו לתוכן הראשי

כוחו של סיפור ברתימת תושבים

סטוריטלינג ככלי שמסייע ליציבות ערים  

כאשר עיר חווה משבר כלשהו, בדרך כללהתושבים והמנהיגים המקומיים מבינים שהם צריכים להתאחד ולפעול במשותף כדי לצלוח את המשבר ולעבור אותו בשלום. אולם יש מקרים שבהם ערים ורשויות מקומיות ניצבות בפני אתגרים חשובים שאינם נתפסים כדחופים. 

זו הסיבה שבויזי, עיר הבירה של מדינתאיידהו, נעזרה בטכניקה של סטוריטלינג (שיווק באמצעות סיפור) בניסיון ליצור בקרב התושבים תחושה של מטרה משותפת ודחופה סביב אתגר טכני שהיה עלול להיראות להם מנותק מהשגרה היומיומית של החיים בעיר – היכולת למחזר מים. פרויקט זה, שהחל לפני כעשורבהערכת סיכוני אקלים, מתקדם כעת לשלב חדש. בשנה הבאה צפוי להיפתח בעיר מפעל מִחזור שיטהר שישה מיליון גלונים של מים מדי יום. בזכות הפרויקט הזה זכתה העיר בהסמכה היוקרתית "What Works Cities" מטעם קרן בלומברג על שימוש יוצא דופן בנתונים.הדבר עשוי להיות קריטי לאור הבצורות הממושכות שפקדו ערים שונות ברחבי אמריקה בשנים האחרונות. 

כדי להגיע לנקודה זו, פעלו מנהיגי העיר בשיתוף פעולה הדוק עם התושבים. יחד הם ניסחו ערכים הקשורים לקיימות, פיתח ונרטיב חדש בנושא המים, ובנו תמיכה רחבה לשינוי שצמח מהשטח. אחד הצעדים המשמעותיים היה פישוט מושגים מורכבים והנגשתם לציבור הרחב. כך, מה שעלול היה להיתפס כמשימה בירוקרטית של העירייה, הפך למאמץ קהילתי משותף שבו כל תושב ותושבת מרגישים שותפים. הצלחת הפרויקט מראה כי סטוריטלינג הוא כלי יעיל לא לטווח הקצר, כפי שאולי יש נטייה לחשוב, אלא גם יכול לשמש ככלי אסטרטגי לבניית חזון משותף ארוך טווח, שמסייע בהתמודדות עם אתגרים מורכבים ומתמשכים. 

"תושבי בויזי להוטים להגן על האוויר והמים הנקיים שלנו, ומאתגרים אותנו לקדם יוזמות המגינות על המקום שאנו אוהבים כדי להתכונן לעתיד מלא אתגרים מבחינה אקלימית", אומרת לורן מקלין, ראשת העיר בויסי, למערכת 'בלומברג ערים'. לדבריה, "באמצעות שמירה על הערכים המשמעותיים והחשובים ביותר לתושבינו, הפכנוסוגיה מאתגרת למשימה קולקטיבית שנתנה תנופה לכל הנושא של חיסכון במים ומִחזור מים בעיר,.

בניית נרטיב משותף, נתח אחר נתח

בשנת 2016, ערכו מנהיגי העיר בויזי הערכת סיכוני אקלים מבוססת נתונים. הממצאיםהיו מדאיגים: שישה מתוך שמונת הסיכונים המרכזיים היו קשורים למים. בויזי, עיר המונה כרבע מיליון תושבים, מסתמכת על שני מקורות מים עיקריים: 70% ממי התהום ו-30%מנהר בויזי. שני מקורות אלה נמצאים תחת איום מתמשך בשל השקיה מוגברת, ירידה במפלס השלג והתגברות הבצורות. אף שחברה פרטית מספקת את מי השתייה לתושבים, העירייה היאזאת שאחראית על איסוף וטיהור מיליוני גלונים של מים משומשים מדי יום והחזרתם לנהר. לאור הנתונים הללו, זוהה פוטנציאל במִחזור מים לשימוש חוזר, במיוחד עבור עסקים ותעשייה מקומית, כמפתח להצבת העיר על מסלול ירוק ובר-קיימא.

בשלב הבא יצאו המנהיגים למסע למידה: מה הציבור יודע על מקורות המים שלו? מה חשוב לתושבים בהקשר הזה? המהלך החל בסקרים מסורתיים והתפתח לקבוצת ייעוץ מגוונת המייצגת את כלל האוכלוסייה. קבוצה זו סיפקה מידע איכותני יקר ערך שהיווה בסיס לפעולה. התובנה המרכזית שעלתה הייתה מעודדת: תושבים רבים תמכו ברעיון של מִחזור מים כאסטרטגיה לעתיד. הממצא הזה סלל את הדרך ליוזמות חדשניות בתחום ניהול המים בעיר. קודם לכן העיר השתמשה במינוח מיושן שהקשהעל התושבים להבין את הסוגיות הנדונות. "האמת היא שאנשים לא באמת ידעו איזה שירות אנחנו מספקים או מי אנחנו באותה תקופה", נזכרת היילי פלקונר, מנהלת בכירה במחלקת העבודות הציבוריות של העיר. 

העיר החליטה לרענן את השפה שבה היא משתמשת כדי ליצור חיבור משמעותי יותר עם התושבים. שינוי מרכזי היה החלפת המונח "שפכים" בביטוי "חידוש מים". לצד זאת, נוצרה סיסמה חדשה ומעוררת השראה: "אנו מעניקים חיים חדשים למים משומשים". מתוך הבנה שנרטיב משותף חייב להיות מכליל, העיר גילתה רגישות גם לקהילות דוברות ספרדית. כאשר התברר שהמונח "מילוי חוזר של מיתהום" לא נשמע טוב בקרב הקהילות הללו, הוחלט להשתמש בביטוי חלופי –"מילוי מחדש של מי תהום" – הן בספרדית והן באנגלית. בשנים שלאחר מכן,ניצלה העיר את פלטפורמות המדיה החברתית שלה להעברת מסרים עקביים בנושאים אלה. באמצעות שימוש בשפה בהירה ומובנת, הצליחה העיר לעודד פעולה קולקטיבית ולחזק את תחושת השותפות בקרב התושבים לגבי עתיד המים בעיר שלהם.

שימוש בחוויות חושיות ליצירת קשרברמה האישית 

כאשר העיר העמיקה את שיתוף הפעולה עם תושביה בנושא קיימות המים, היא יצרה מעגל פעילות דינמי ומתמשך שכלל ארבעה שלבים עיקריים: איסוף משוב מהקהילה, ביצוע עבודה טכנית, בחינת פתרונות אפשריים, וקיום מפגשים חוזרים עם התושבים כדי לדון בצעדים הבאים שיש לעשות. עם זאת, כדי להשיגשינוי משמעותי ומקיף היה צריך להרחיב את מעגל המעורבות ולהגיע לאוכלוסייה רחבה יותר. לצורך כך העירייה שילבה בין גישות מסורתיות לבין רעיונות חדשניים: מצד אחד ננקטו צעדים מוכרים כמו שליחת איגרות מידע לתושבים, ומהצד השני התפתחו גישות יצירתיות ומקוריות לשיתוף הציבור. הגישה המשולבת הזאת אפשרה לעיר להגיע למגוון רחב של תושבים ולעורר מודעות ומעורבות בקרב קהלים שונים.

כמו כן, העיר יזמה שיתוף פעולהייחודי בין חברות תשתית, מבשלות בירה וחברות הנדסה וטכנולוגיה. מטרת השותפות הייתה לארגן אירועים קהילתיים שבהם הוזמנו התושבים לטעום בירה שיוצרה ממים ממוחזרים ומטוהרים. האירועים הללו היו בעלי חשיבות מכרעת, שכן הם אפשרו יצירת קשר בלתי אמצעי וחווייתי עם התושבים. המשתתפים חוו באופן ישיר את הטכנולוגיה שמאחורי מִחזור המים ודבר זה חיזקאת התפיסה כי מים ממוחזרים אינם מזוהמים. האירועים האלה הבהירו שהמים בטוחיםלשימוש עבור התושבים ומשפחותיהם, וכי הם יכולים להוות חלק בלתי נפרד מעתיד העיר.

קייל פטרסון, מנהל החדשנות הראשי שלבויזי, מסכם: "היוזמה הזו הייתה מועילה מאוד בהכנת הקרקע להטמעת הנושא בקרב הקהילה, ועזרה לתושבים להתרגל לרעיון של שימוש במים ממוחזרים. "בטווח הארוך, המאמצים האלה נשאו פרימשמעותי. הם הצליחו להפוך את הנושא של מִחזור מים לפופולרי בקרב הציבור. ההצלחה באה לידי ביטוי באופן מובהק בשנת 2021, כאשר למעלה מ-80% מתושבי העיר הצביעו בעדתמיכה באיגרת חוב בסכום של 570 מיליון דולר למימון הקמתו של מפעל מִחזור המים החדש.

הצגת סימני התקדמות ברורים והפצתהמסר

בסיפור העירוני של בויסי, ל"פרויקטים מזרזים" או "מדגימי מערכת" יש תפקיד מפתח. מדובר במאמצים קטנים שמציגים התקדמות הדרגתית, הופכים את יוזמות העיר למוחשיות יותר ומסייעים ביצירת התלהבות בקרב תושבים. זו בדיוק הגישה שאימצו מנהיגי העיר בויסי. הם הבינו שאתגר המים דורש פתרון טכני מורכב, המבוסס על מושגים שעלולים להיראות זרים לרוב התושבים. כדי לגשר על הפער הם פיתחו קרוואנים ניידים המציגים פרויקט חלוץ למאמץ מִחזור המים החדש. קרוואנים אלה מדגימים את הטכנולוגיה המטהרת את המים והתושבים מוזמנים לבקר בהם. הצוות עיטר את הקרוואנים בגרפיקה ידידותית המסבירה בפשטות את התהליכים הפועלים בעת המחזור, וכעת הקרוואנים משלבים הצגה של טכנולוגיה מורכבת לצד מסרים קליטים כמו"המים הנכונים לשימוש הנכון" ו"לשמור על המים מקומיים".השילוב הזה של טקסט ותמונות מעורר גאווה בקרב התושבים המקומיים, מחזק את הקשר הרגשי שלהם לבויזי, ומצייר תמונה ברורה של השפעת התהליך על עתיד העיר. 

אך בויזי לא עוצרת כאן. הניסיונות שלהעיר ליצור חוויות משמעותיות התומכות בסיפור העירוני של פעולה אקלימית ממשיכים. הצעד הבא של בויזי הוא שיפוץ מרכז החינוך למים של העיר. המטרה היא להפוך אותו למה שעשוי להיות מרכז החינוך המשולב הראשון למים ואקלים המופעל על ידי עירייה בארצות הברית. במרכז החדש המבקרים יוכלו לבקר בתצוגות המקשרות בין נושאי המים והאקלים בבויזי. חשוב לציין שהעיר בחרה להציג את הנושאים האלה בגישה חיובית ומכוונת עתיד, ולא רק כתגובה לאיומיים מיידיים. 

כפי שמסבירה פלקונר, מרחבים כאלהיכולים לסייע בבניית "נרטיב אקלימי ממוקד-בויזי, בדגש על פעולה אישית".בכך הם מטמיעים את רעיון חידוש המים בתודעה הציבורית – הן בהווה והן לעתיד.

לקבלת מקרה הבוחן המלא, ניתן לפנות למרכז

סטוריטלינג ככלי שמסייע ליציבות ערים  

כאשר עיר חווה משבר כלשהו, בדרך כללהתושבים והמנהיגים המקומיים מבינים שהם צריכים להתאחד ולפעול במשותף כדי לצלוח את המשבר ולעבור אותו בשלום. אולם יש מקרים שבהם ערים ורשויות מקומיות ניצבות בפני אתגרים חשובים שאינם נתפסים כדחופים. 

זו הסיבה שבויזי, עיר הבירה של מדינתאיידהו, נעזרה בטכניקה של סטוריטלינג (שיווק באמצעות סיפור) בניסיון ליצור בקרב התושבים תחושה של מטרה משותפת ודחופה סביב אתגר טכני שהיה עלול להיראות להם מנותק מהשגרה היומיומית של החיים בעיר – היכולת למחזר מים. פרויקט זה, שהחל לפני כעשורבהערכת סיכוני אקלים, מתקדם כעת לשלב חדש. בשנה הבאה צפוי להיפתח בעיר מפעל מִחזור שיטהר שישה מיליון גלונים של מים מדי יום. בזכות הפרויקט הזה זכתה העיר בהסמכה היוקרתית "What Works Cities" מטעם קרן בלומברג על שימוש יוצא דופן בנתונים.הדבר עשוי להיות קריטי לאור הבצורות הממושכות שפקדו ערים שונות ברחבי אמריקה בשנים האחרונות. 

כדי להגיע לנקודה זו, פעלו מנהיגי העיר בשיתוף פעולה הדוק עם התושבים. יחד הם ניסחו ערכים הקשורים לקיימות, פיתח ונרטיב חדש בנושא המים, ובנו תמיכה רחבה לשינוי שצמח מהשטח. אחד הצעדים המשמעותיים היה פישוט מושגים מורכבים והנגשתם לציבור הרחב. כך, מה שעלול היה להיתפס כמשימה בירוקרטית של העירייה, הפך למאמץ קהילתי משותף שבו כל תושב ותושבת מרגישים שותפים. הצלחת הפרויקט מראה כי סטוריטלינג הוא כלי יעיל לא לטווח הקצר, כפי שאולי יש נטייה לחשוב, אלא גם יכול לשמש ככלי אסטרטגי לבניית חזון משותף ארוך טווח, שמסייע בהתמודדות עם אתגרים מורכבים ומתמשכים. 

"תושבי בויזי להוטים להגן על האוויר והמים הנקיים שלנו, ומאתגרים אותנו לקדם יוזמות המגינות על המקום שאנו אוהבים כדי להתכונן לעתיד מלא אתגרים מבחינה אקלימית", אומרת לורן מקלין, ראשת העיר בויסי, למערכת 'בלומברג ערים'. לדבריה, "באמצעות שמירה על הערכים המשמעותיים והחשובים ביותר לתושבינו, הפכנוסוגיה מאתגרת למשימה קולקטיבית שנתנה תנופה לכל הנושא של חיסכון במים ומִחזור מים בעיר,.

בניית נרטיב משותף, נתח אחר נתח

בשנת 2016, ערכו מנהיגי העיר בויזי הערכת סיכוני אקלים מבוססת נתונים. הממצאיםהיו מדאיגים: שישה מתוך שמונת הסיכונים המרכזיים היו קשורים למים. בויזי, עיר המונה כרבע מיליון תושבים, מסתמכת על שני מקורות מים עיקריים: 70% ממי התהום ו-30%מנהר בויזי. שני מקורות אלה נמצאים תחת איום מתמשך בשל השקיה מוגברת, ירידה במפלס השלג והתגברות הבצורות. אף שחברה פרטית מספקת את מי השתייה לתושבים, העירייה היאזאת שאחראית על איסוף וטיהור מיליוני גלונים של מים משומשים מדי יום והחזרתם לנהר. לאור הנתונים הללו, זוהה פוטנציאל במִחזור מים לשימוש חוזר, במיוחד עבור עסקים ותעשייה מקומית, כמפתח להצבת העיר על מסלול ירוק ובר-קיימא.

בשלב הבא יצאו המנהיגים למסע למידה: מה הציבור יודע על מקורות המים שלו? מה חשוב לתושבים בהקשר הזה? המהלך החל בסקרים מסורתיים והתפתח לקבוצת ייעוץ מגוונת המייצגת את כלל האוכלוסייה. קבוצה זו סיפקה מידע איכותני יקר ערך שהיווה בסיס לפעולה. התובנה המרכזית שעלתה הייתה מעודדת: תושבים רבים תמכו ברעיון של מִחזור מים כאסטרטגיה לעתיד. הממצא הזה סלל את הדרך ליוזמות חדשניות בתחום ניהול המים בעיר. קודם לכן העיר השתמשה במינוח מיושן שהקשהעל התושבים להבין את הסוגיות הנדונות. "האמת היא שאנשים לא באמת ידעו איזה שירות אנחנו מספקים או מי אנחנו באותה תקופה", נזכרת היילי פלקונר, מנהלת בכירה במחלקת העבודות הציבוריות של העיר. 

העיר החליטה לרענן את השפה שבה היא משתמשת כדי ליצור חיבור משמעותי יותר עם התושבים. שינוי מרכזי היה החלפת המונח "שפכים" בביטוי "חידוש מים". לצד זאת, נוצרה סיסמה חדשה ומעוררת השראה: "אנו מעניקים חיים חדשים למים משומשים". מתוך הבנה שנרטיב משותף חייב להיות מכליל, העיר גילתה רגישות גם לקהילות דוברות ספרדית. כאשר התברר שהמונח "מילוי חוזר של מיתהום" לא נשמע טוב בקרב הקהילות הללו, הוחלט להשתמש בביטוי חלופי –"מילוי מחדש של מי תהום" – הן בספרדית והן באנגלית. בשנים שלאחר מכן,ניצלה העיר את פלטפורמות המדיה החברתית שלה להעברת מסרים עקביים בנושאים אלה. באמצעות שימוש בשפה בהירה ומובנת, הצליחה העיר לעודד פעולה קולקטיבית ולחזק את תחושת השותפות בקרב התושבים לגבי עתיד המים בעיר שלהם.

שימוש בחוויות חושיות ליצירת קשרברמה האישית 

כאשר העיר העמיקה את שיתוף הפעולה עם תושביה בנושא קיימות המים, היא יצרה מעגל פעילות דינמי ומתמשך שכלל ארבעה שלבים עיקריים: איסוף משוב מהקהילה, ביצוע עבודה טכנית, בחינת פתרונות אפשריים, וקיום מפגשים חוזרים עם התושבים כדי לדון בצעדים הבאים שיש לעשות. עם זאת, כדי להשיגשינוי משמעותי ומקיף היה צריך להרחיב את מעגל המעורבות ולהגיע לאוכלוסייה רחבה יותר. לצורך כך העירייה שילבה בין גישות מסורתיות לבין רעיונות חדשניים: מצד אחד ננקטו צעדים מוכרים כמו שליחת איגרות מידע לתושבים, ומהצד השני התפתחו גישות יצירתיות ומקוריות לשיתוף הציבור. הגישה המשולבת הזאת אפשרה לעיר להגיע למגוון רחב של תושבים ולעורר מודעות ומעורבות בקרב קהלים שונים.

כמו כן, העיר יזמה שיתוף פעולהייחודי בין חברות תשתית, מבשלות בירה וחברות הנדסה וטכנולוגיה. מטרת השותפות הייתה לארגן אירועים קהילתיים שבהם הוזמנו התושבים לטעום בירה שיוצרה ממים ממוחזרים ומטוהרים. האירועים הללו היו בעלי חשיבות מכרעת, שכן הם אפשרו יצירת קשר בלתי אמצעי וחווייתי עם התושבים. המשתתפים חוו באופן ישיר את הטכנולוגיה שמאחורי מִחזור המים ודבר זה חיזקאת התפיסה כי מים ממוחזרים אינם מזוהמים. האירועים האלה הבהירו שהמים בטוחיםלשימוש עבור התושבים ומשפחותיהם, וכי הם יכולים להוות חלק בלתי נפרד מעתיד העיר.

קייל פטרסון, מנהל החדשנות הראשי שלבויזי, מסכם: "היוזמה הזו הייתה מועילה מאוד בהכנת הקרקע להטמעת הנושא בקרב הקהילה, ועזרה לתושבים להתרגל לרעיון של שימוש במים ממוחזרים. "בטווח הארוך, המאמצים האלה נשאו פרימשמעותי. הם הצליחו להפוך את הנושא של מִחזור מים לפופולרי בקרב הציבור. ההצלחה באה לידי ביטוי באופן מובהק בשנת 2021, כאשר למעלה מ-80% מתושבי העיר הצביעו בעדתמיכה באיגרת חוב בסכום של 570 מיליון דולר למימון הקמתו של מפעל מִחזור המים החדש.

הצגת סימני התקדמות ברורים והפצתהמסר

בסיפור העירוני של בויסי, ל"פרויקטים מזרזים" או "מדגימי מערכת" יש תפקיד מפתח. מדובר במאמצים קטנים שמציגים התקדמות הדרגתית, הופכים את יוזמות העיר למוחשיות יותר ומסייעים ביצירת התלהבות בקרב תושבים. זו בדיוק הגישה שאימצו מנהיגי העיר בויסי. הם הבינו שאתגר המים דורש פתרון טכני מורכב, המבוסס על מושגים שעלולים להיראות זרים לרוב התושבים. כדי לגשר על הפער הם פיתחו קרוואנים ניידים המציגים פרויקט חלוץ למאמץ מִחזור המים החדש. קרוואנים אלה מדגימים את הטכנולוגיה המטהרת את המים והתושבים מוזמנים לבקר בהם. הצוות עיטר את הקרוואנים בגרפיקה ידידותית המסבירה בפשטות את התהליכים הפועלים בעת המחזור, וכעת הקרוואנים משלבים הצגה של טכנולוגיה מורכבת לצד מסרים קליטים כמו"המים הנכונים לשימוש הנכון" ו"לשמור על המים מקומיים".השילוב הזה של טקסט ותמונות מעורר גאווה בקרב התושבים המקומיים, מחזק את הקשר הרגשי שלהם לבויזי, ומצייר תמונה ברורה של השפעת התהליך על עתיד העיר. 

אך בויזי לא עוצרת כאן. הניסיונות שלהעיר ליצור חוויות משמעותיות התומכות בסיפור העירוני של פעולה אקלימית ממשיכים. הצעד הבא של בויזי הוא שיפוץ מרכז החינוך למים של העיר. המטרה היא להפוך אותו למה שעשוי להיות מרכז החינוך המשולב הראשון למים ואקלים המופעל על ידי עירייה בארצות הברית. במרכז החדש המבקרים יוכלו לבקר בתצוגות המקשרות בין נושאי המים והאקלים בבויזי. חשוב לציין שהעיר בחרה להציג את הנושאים האלה בגישה חיובית ומכוונת עתיד, ולא רק כתגובה לאיומיים מיידיים. 

כפי שמסבירה פלקונר, מרחבים כאלהיכולים לסייע בבניית "נרטיב אקלימי ממוקד-בויזי, בדגש על פעולה אישית".בכך הם מטמיעים את רעיון חידוש המים בתודעה הציבורית – הן בהווה והן לעתיד.