האתגר: שמירת השגרה בקרב ילדי העיר נהריה בזמןמלחמת ‘חרבות ברזל’. היבט קריטי בפן הפסיכולוגי והלימודי כאחד.
הפתרון: יצירת “שגרת חירום” מותאמת- שילוב שלגמישות, יציבות, עוצמה וחוסן
ואיך זה נראה בשטח?
1. מוסדות החינוך נפתחו הדרגתית (בכפוף להנחיות): תיאום יומיומיבהערכות מצב עם פיקוד העורף, פיקוד הצפון, צוות מינהל החינוך בעירייה והנהגתההורים. הרשות פעלה להנגשת כיתות סמוכות או בתוך מרחבים מוגנים היכן שניתן,ובמקרים שבהם לא היתה אפשרות נשמר הרצף הלימודי באמצעות למידה מרחוק (בזום).
2. מסרים עקביים לציבור: פרסום נתוני אמת בלבד, ללא הגזמות אוהקלות. בניית אמון דרך שקיפות וכנות גמורה. הודעות הופצו בזמן אמת בפלטפורמותהשונות: קבוצות ווטסאפ עירוניות, דף הפייסבוק העירוני, האינסטגרם העירוני, הטלגרםואתר העירייה.
3. תוכנית “דואגים לדור”: מאות שעות תגבור ניתנו לבתי הספר, בתמיכתגורמים פילנטרופיים, מתוך כוונה למנוע היווצרות פערים וטיפול רגשי.
4. ובשלב מתקדם יותר- “דואגים לדור עד הבית”- העירייה הרחיבה אתהפעילות והעניקה לתלמידי ג’-ו’ שיעוריםפרטיים על ידי מורים מוסמכים בביתם או בזום, במקצועות : חשבון, עברית, אנגלית אומדעים, במחיר מסובסד של 20 ש”ח בלבד לשעת לימוד.
5. פעילויות הפגה במקלטיםהציבוריים: המרכזים הקהילתיים הפכו למרחבי ביטחון עם תוכן איכותי לכל גיל.
6. עבודה עם ההורים: מתן אפשרות לחזרה הדרגתית לשגרת עבודהכשהילדים במסגרות בטוחות.
7. גיבוש צוות עירוניייעודי: ניהול משבר יומיומי עם פגישות קבועות להערכות מצב ותגובה מהירה לשינויים.
משאבים ושותפים לדרך: פילנטרופיה לתוכנית התגבור,גיוס צוותי חינוך נוספים, שיתוף פעולה הדוק עם הצבא ועם גורמי החירום והביטחון.
נקודת מפתח: בתחילת המלחמההיה קושי ליצור שגרה, אך על ידי עקביות במסרים ובפרסום נתוני אמת בלבד, נרכש אמוןהציבור. אחוז הילדים שהגיעו למסגרות החינוך הלך וגדל, ויצר מעגל חיובי שאיפשרלהורים לחזור לעבודה ולעיר לתפקד.
“בנהריה הבנו שמנהיגות אמיתית זה לא לחכות שהמשבר יעבור- אלא לבנותפתרונות שעובדים גם כשהעולם מתנדנד ובעיקר לדעת לסמוך על עצמם.” - רונן מרלי, ראשעיריית נהריה.
